מאיפה להתחיל .התקופה הזו הייתה ועודנה כמו סופת טורנדו שטורפת את הקלפים ,את החשיבה הרגילה והמוכרת וגם כזו שדורשת סוג של עבודה פנימית אחרת .

אני מרגישה שבתקופה הזו הייתי מתחילתה עסוקה וממוקדת מטרה בלמשוך את החוטים הטובים ,   בכל מה שהתקופה הזו הביאה .במקום להביט החוצה ולטבוע בים הדברים הרעים חיפשתי נקודות אור גם אם היו קטנות ,נסתרות מהעין והתחושה הייתה ליקוט של סימנים עדינים כמו רפרוף עדין של משב רוח כמעט לא מורגש .כמו ניצוץ  קטן של אור להבזק שניה אחת בלבד .

וזה מה שעודי עדיין עושה .אוספת את הצבעים ,אוספת ניצוצות קלים של אור, שקט תובנה ,מרחיבה את הלב נותנת לרגש לעבוד- לרגש הטוב ,מבינה שהקצב אחר ,החיבור האנושי משתנה ,הצרכים הפנימים שלי מבקשים לצאת החוצה למצוא את דרכם, לקבל כמו גושפנקא שזה אפשרי בתוך כל הצריך צריך ..

חזרתי בימים הלא ברורים האלו יותר ויותר לשולחן העבודה, לחלל של החנות שתמיד ממלאה אותי באנרגיה טובה משמחת .נשאבתי יותר ויותר ליצירה ממקום של עדינות אור ,ממש הייתי צריכה את האור .לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, לא היו לי המילים להגדיר את מה שהולך לרקום עור וגידים ,פשוט התחלתי ויצרתי לפי מה שהנפש רצתה.

עטפתי את עצמי עם יהלומים ,ישבתי מול האור שלהם וחיברתי מתוך אינטואיציה .כשאני פורשת עכשיו את הכל לפני, אני מגלה עושר של אור ,חיבורים קטנים ועדינים של חוליות משהו עדין יותר ושלו.

כן בכל הסופה הזו שמתרגשת עלינו ומתרחשת מסביב יש כל כך הרבה שקט פנימה ויציבות .